כניסת השבת: 4:33 יציאת השבת: 5:44 רבינו תם:6:21 (אפיק חיפה)
פרשת בא
אוצרות התורה - מתוך ספרו של רבינו אוצרות גנוזים
"וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראות את הארץ ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצומח לכם מן השדה "( ו' ה').
עיני החגבים מתעוורות בשעת הטל.
הגאון ר' אפרים בספר כלי יקר על הפס' זה כותב דתיבות ולא יוכל לראות חוזר על הארבה מאחר וירד הרבה ארבה לא יכול הארבה לראות.
ולכן נאמר אחר פס' זה ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך דהיינו שהיו כסומין לא שבעו ממה שאכלו יען שרבותינו בשס' דיומא ע"ד סומא אוכל ואינו שבע.
ברם יש שכתבו לבאר ע"פ דעת רש"י בשס' דשבת בדף קו עב' דה' חגבים בדיני מלאכת צד הצד חגבים בימי הטל פטור כיון שעיניהם מתעוורות מחמת הטל.
וכיון שמכה זו הייתה בניסן שיש בו ריבו טללים לכן כתוב בהם ואכל את יתר הפליטה וכו'.
ואח"כ כתוב ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך להורות שלא שבעו יען שהתעוורו והסומא מאחר ואינו רואה אינו שבע מאוכלו.
ונלעד' בטעם הדבר כיון שהמראה של המאכל צורתו וחזותו הם המשביעים את האדם רק כיון שסוף סוף חייב לאכול לכן יאכל ממנו קימעא משא"כ אדם שאינו רואה לא ישבע מראייתו.
ולכן ראיתי שיש ענין של נר שבת יהיה בחדר שאוכלים בו א. משום שלום בית. ב. משום שע"י כן יהיה שבע האדם מסעודת שבת ואז יקרא בו וקראת לשבת עונג משא"כ בלא זה.
ומה עוד יש להוסיף כיון שהנר הוא תיקון לחטא עץ הדעת שהתחיל מן העיניים וכמו שכתוב בקול מנחם כתוב ותרא אותו כי טוב וכיון שהפגם היה בתחילתו ע"י האשה שהאמינה לנחש זה במאכל.
לכן צריכים אנו לראות את המאכל כדי לתקן פגם זה.
והנה מריה דתלמודא ביומא עד' שאמרו על הפס' המאכילו מן במדבר ויענך ר' אמי ור' אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וחד אמר אינו דומה מי שרואה את המאכל למי שאינו רואה את המאכל. אמר ר' יוסף מכאן רמז לסומא שאוכל ואינו שבע אמר אביי מאן דאית ליה סעודתא לא למיכלה אלא ביממא כלומר כיון שאינו רואה בלילה אינו שבע ובזמנם היה חוסר חשמל. לכן אמר לא לאכול כי אם ביום. יען שבלילה אין רואה ולא ישבע ממנו. ודבר זה יגרום לו להיגרר אחר התאוות ביום וכדי בזיון וקצץ.
ונלעד' שהמחלוקת שלהם מהו הענין שהיה במן שהפס' אומר ויענך אדרבא כל הטעמים היו במן. חד אומר כל יום ירד להם מן. א"כ האדם לא בטוח מהיום למחר כיון שאין לו פת בסלו. ואז יחפצו להתפלל וחד אמר כיון שלא רואה את המאכל של מחר לכן יחפוץ לאכול יותר.
ועוד כתוב שהיו שהותירו מהמן ואם כי לא היו כלל ישראל מכל מקום כל ישראל ערבים זה לזה ולכן נאמר ויענך על אכילת המן לכולם.
ועוד יש לומר מחמת טורח הדרך היה להם בזה עינוי גדול וממילא אכלו יותר ויותר ודוק'.
יעזרנו ה' ע"ד כבוד שמו ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה אמן.
אוצרות גנוזים
מתוך ספרו של רבינו אורות גנוזים
הפלא שלא נבחו הכלבים ביציאת מצרים שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. יא יז'.
יש להבין מהו הרבותא בנס זה שלא חרצו הכלבים את לשונם. וכי הכלבים תמיד נובחים והלא יש זמנים שנובחים ויש זמנים שאין נובחים. וידוע הוא שאין ה' עושה ניסים בחינם ולא יחפוץ בשינו הטבע סתם וא"כ יש להתבונן מה הטעם לנס זה.
הטור על התורה כותב ג' סיבות א. מאחר והעיר היתה מלאה נבלות ממכת בכורות ודרך כלבים לנבוח על הנבלות. ב. דרך הכלבים לנבוח כשהולכים בני אדם בלילות וכל שכן שהיה דבר העיר. ג. כיון שמלאך המות היה מצוי בעיר כדאיתא במסכת בבק' בדף ס' ואעפ"כ לא נבחו.
ויש שהקשו הלא כתוב אני ה' ודרשו חז"ל אני ולא מלאך. א"כ איך אפשר לומר שהיה מלאך המות בעיר.
ותירץ באוצר הפלאות שבמסכת שמחות איתא שלא מתו מיד בחצות אלא היו מפרפרים עד למחרת.
וא"כ יש לומר שאת המיתה עשה מלאך המות. בהיותי בזה ראיתי לריבא שכותב כיון שכתוב וככה תאכלו אותו מקלכם בידכם ודרך כלבים לנבוח כשרואים בני אדם עם מקלות.
בספר החיזקוני כותב על פי המבואר בשס' דברכות בדף ג' שבחצות לילה הכלבים צועקים. ואעפ"כ לא נבחו.
ובספר תולדות יצחק כתב כיון שכתוב ואכלו אותו בחיפזון, ודרך כלבים לנבוח כשרואים שהאיש הולך בחופזה.
ובספר הכתב והקבלה כתוב מאחר וכתוב והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה כמוה לא תוסף ודרך כלבים לצעוק ששומעים רעש בלילה וקו' צעקה גדולה ובאגרא דכלא כותב כתוב פעמיים לכל בנ"י ישראל. פעם אחת במכת חושך, ופעם אחת במכת בכורות. והרמז הוא כשם שבמכת חושך היה אור גם במכת בכורות. וכשם שבמכת בבכורות לא חרצו הכלבים את לשונם כך גם במכת חושך. וא"כ ביציאת מצרים היו עימם כלבים והכלב מזהה אדם בחושך ואילו המצרים לא ראו אותם.
ולבד מכל זה ראה ראיתי בספר אור החמה שתוקן עוון לשון הרע שבעבורו ירדו אבותינו למצרים ולא נבחו הכלבים שכן כאשר עושים רצונו חיית הארץ ירודה לפניהם ולהיפך להיפך.
אוצרות הפלאות
משה קשר ארבה על מטה האלוהים
ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה וכו' י' יב'.
כותב אור החיים הקדוש משה קשר את הארבה על מטה האלוהים.
וביאר את לשון הפס' נטה ידך על ארץ מצרים בארבה היינו עם הארבה שאמר הקב"ה שיקשור ארבה אחד במטהו ופירוש זה הוא באבן עזרא בשם ר' משה כהן.
אבל האבן עזרא בעצמו כתב שפירוש זה אינו נכון אלא ביאור תיבת הארבה היינו בשביל הארבה שיבוא. ובפירוש הקצר של אבן עזרא כתב ואם יהיה פירושו כמשמעו יש לו סוד.
ובצפנת פענח כתב שר' משה מפרש שעשה משה רבינו צורות של ארבה כדי למשוך את כח העליונים על מצרים. ולדבריו יש לומר שהיה של זה בשעה ידועה מחכמת המזלות. על כן כתב שאם פירוש זה נכון יש להעלימו שלא יחשבו שזה בכח המזל ולא במאמר ה' יתברך.
אמנם אור החיים כתב שקשר על המטה את הארבה. והוא פירש שמשה רבינו עשה צורת ארבה.
ברם הגאון תוס' יו"ט בספרו מאמר יו"ט מפרש את דברי אבן עזרא שאין הכוונה שהניח ארבה במטה כי אם כתב תיבת ארבה. ונלעד' שכוונת הרב היא לא ארבה ממש כלשון אור החיים הקדוש ולא צורת ארבה כלשון אבן עזרא בשם ר' משה.
ויש לתמוה לפירוש צפנת פענח שכתב אבן עזרא ואם נכון הוא יש להעלימו א"כ מדוע כך עשה משה.
ויש לומר שישראל מונהגים מעל הטבע אולם האומות מונהגות בכח הטבע. ולכן עשה זאת משה רק כדי שלא יחשבו שאין כח לה' מאחר ואינם מסוגלים להבין זאת לכן העלימו.
בהיותי בזה ראיתי למדרש הגדול אות ד' שכותב ר' נחמיה אומר ארבע עשרה דברים נאמרו בארבה פיו סתום שאם יהיה פתוח אין בריה יכולה לעמוד לפניו, רוקו ממית ומייבש שנאמר ויסר מעלי רק את המות הזה, שיניו שיני ברזל קרניו דומות לקרני שור, כפיו דומות לכף אריה, עיניו דומות לסלעם, כנפיו דומות לכנפי נשר, צווארו דומה לצוואר סוס, ליבו דומה ללב אדם, גבו דומה לגב נחש, ירכותיו דומות לירכי גמל, שוקיו דומות למסר, לבושו דומה לסרק , על ליבו כתוב אות ח' מפני שהוא חילו של מקום שנאמר חיל גדול אשר שלחתי בהם.
ובבעל הטורים כתב שהארבה נח בשבת מאחר וכתיב הכא וינח בכל גבול מצרים וכתיב התם וינח ביום השביעי משמע שזה היה בשבת.
והטעם שזה היה בשבת לפי המובא בתנא דבי אליהו בפרק ז' ארבה בא עליהם כיון ששמו את ישראל להיות זורעי חיטים ושעורים ופול כדי שיהיו טרודים ולא יבואו לביתם ולא יעסקו בפריה ורביה, לכך בא הארבה ואכל את מה שזרעו וכיון שפרעה נתן להם מנוחה בשבת גם הארבה נח ביום זה מידה כנגד מידה. שכן כך היתה הנהגת ה' יתברך ויתעלה שנאמר משפטיך תהום רבה.
וביאר את לשון הפס' נטה ידך על ארץ מצרים בארבה היינו עם הארבה שאמר הקב"ה שיקשור ארבה אחד במטהו ופירוש זה הוא באבן עזרא בשם ר' משה כהן.
אבל האבן עזרא בעצמו כתב שפירוש זה אינו נכון אלא ביאור תיבת הארבה היינו בשביל הארבה שיבוא. ובפירוש הקצר של אבן עזרא כתב ואם יהיה פירושו כמשמעו יש לו סוד.
ובצפנת פענח כתב שר' משה מפרש שעשה משה רבינו צורות של ארבה כדי למשוך את כח העליונים על מצרים. ולדבריו יש לומר שהיה של זה בשעה ידועה מחכמת המזלות. על כן כתב שאם פירוש זה נכון יש להעלימו שלא יחשבו שזה בכח המזל ולא במאמר ה' יתברך.
אמנם אור החיים כתב שקשר על המטה את הארבה. והוא פירש שמשה רבינו עשה צורת ארבה.
ברם הגאון תוס' יו"ט בספרו מאמר יו"ט מפרש את דברי אבן עזרא שאין הכוונה שהניח ארבה במטה כי אם כתב תיבת ארבה. ונלעד' שכוונת הרב היא לא ארבה ממש כלשון אור החיים הקדוש ולא צורת ארבה כלשון אבן עזרא בשם ר' משה.
ויש לתמוה לפירוש צפנת פענח שכתב אבן עזרא ואם נכון הוא יש להעלימו א"כ מדוע כך עשה משה.
ויש לומר שישראל מונהגים מעל הטבע אולם האומות מונהגות בכח הטבע. ולכן עשה זאת משה רק כדי שלא יחשבו שאין כח לה' מאחר ואינם מסוגלים להבין זאת לכן העלימו.
בהיותי בזה ראיתי למדרש הגדול אות ד' שכותב ר' נחמיה אומר ארבע עשרה דברים נאמרו בארבה פיו סתום שאם יהיה פתוח אין בריה יכולה לעמוד לפניו, רוקו ממית ומייבש שנאמר ויסר מעלי רק את המות הזה, שיניו שיני ברזל קרניו דומות לקרני שור, כפיו דומות לכף אריה, עיניו דומות לסלעם, כנפיו דומות לכנפי נשר, צווארו דומה לצוואר סוס, ליבו דומה ללב אדם, גבו דומה לגב נחש, ירכותיו דומות לירכי גמל, שוקיו דומות למסר, לבושו דומה לסרק , על ליבו כתוב אות ח' מפני שהוא חילו של מקום שנאמר חיל גדול אשר שלחתי בהם.
ובבעל הטורים כתב שהארבה נח בשבת מאחר וכתיב הכא וינח בכל גבול מצרים וכתיב התם וינח ביום השביעי משמע שזה היה בשבת.
והטעם שזה היה בשבת לפי המובא בתנא דבי אליהו בפרק ז' ארבה בא עליהם כיון ששמו את ישראל להיות זורעי חיטים ושעורים ופול כדי שיהיו טרודים ולא יבואו לביתם ולא יעסקו בפריה ורביה, לכך בא הארבה ואכל את מה שזרעו וכיון שפרעה נתן להם מנוחה בשבת גם הארבה נח ביום זה מידה כנגד מידה. שכן כך היתה הנהגת ה' יתברך ויתעלה שנאמר משפטיך תהום רבה.
אוצרות ההלכה
מתוך ספרו של רבינו אוצר ההלכה
להסדיר את ברכת הלבנה קודם הברכה
כתב הגאון מרן של כל בני הגולה הרב בן איש חי הריח הטוב בספרו עוד יוסף חי מתי שאומר החזן ברכת הלבנה הציבור אומרים עימו את הברכה בלחש. ולכן נראה לי דראוי דהחזן יסדיר ברכת הלבנה בינו לבין עצמו אבל הקהל שאומרים יחד עימו אין צריכים להסדיר.
וכתב השו"ע באו"ח בסימן ק תפילות של מועדות וראשי חדשים צריך להסדיר את תפילתו קודם שיתפלל כדי שתהיה שגורה תפילתו בפיו. ויש אומרים דווקא בזמנם שהיו מתפללים בעל פה אבל בזמן הזה שמתפללים מתוך סידור מותר דהא רואה מה שמתפלל וכן נוהגין.
ומעורר בעל מחצית השקל ולא כדין נוהגין העולם שאומרים ברכת הלבנה בעל פה ולא מסדירים אותה. ולפי בעי שהרי לתפילת רח' לא יעברו שלושים יום. ואילו לברכת הלבנה יש פעמים שיש יותר משלושים יום.
וכתב הרב חיים פלאג'י בספרו כף החיים בסימן לה' סעיף ה' אשרי אדם שומע למחצית השקל וכן ראוי להזהיר לבניו. ואף אם הוא לא יחוש לכך בציבור אולם ביחיד אל יקל בזה.
ונלעד' שהבן איש חי פסק כמו אותם שאומרים שכתב מרן להסדיר את ברכת הלבנה אף בימינו שיש סידורים יען שאינה שגרתית יש לחוש שיטעה בזה.
עצה לקדש החודש שעבר הזמן.
כתב בספר צדה לדרך שאם עבר הזמן יאמר את מימרת קידוש החודש עם ברכה האמורה בסנהדרין מב' וכן נהג החוזה מלובלין. ברם ראיתי ברמב"ם בהלכ' ספירת העומר שמי שהפסיד יום אחד מלספור את העומר לא יכול ללמוד מימרא זו ולברך את הברכה מתוכה. הרי לך שאין עצה עזו ואם כוונת הרב לעיל לומר הברכה בלי שם ה', א"כ מה תיקן בזה ונלעד' דאפשר שכוונת הרב בלי להזכיר את שם ה' כנהוג אולם ע"י הצער וקריאה זו יחשיב לו ה' כאילו קיימה שהרי קימל' מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.
נס שאירע בעקבות ברכת הלבנה
כתב באליה רבה בסימן תכב אות ז' שאחד תפסו אותו שודדים ורצו להורגו וביקש בקשה אחרונה לברך את ברכת הלבנה מאחר והיה זה זמנה. ובשעה שאמר כשם אנו מרקדים ודילג ג' דילוגים באה הרוח והעיפה אותו וניצל. ועוד כתב באליה רבה שמי שמברך את ברכת הלבנה מובטח לו שלא ימות באותו חודש מיום שבירך ברכה זו ואילך. ויש להבין מה הטעם שיש בכך ונלעד' מאחר וע"י ברכת הלבנה והתבוננות בה ידע נאמנה לרכוש את מידת הענווה, וע"י יזכה לשמירה מאיתו יתברך יען שמידת הגאווה היא פרי ואם כל חטאת בזה ובבא.
יש להתבונן מדוע אין מברכין שהחיינו על ברכת הלבנה
כתב האליה רבה בסימן תכו' אות א' בשם כנסת הגדול אין לברך שהחיינו כיון שאין מברכין שהחיינו אלא משלושים יום לשלושים יום ועל פי רוב יש בין מולד למולד כט' יום ומחצה בממוצע. ועוד כתב שהברכה על חידוש הלבנה חשיב כשהחיינו. ועוד נלעד' כיון שע"י שהלבנה התמעטה וא"כ מזכירה צער ולא שמחה ואין לברך שהחיינו רק על שמחה.
מדוע אין לברך ברכת הלבנה בליל שבת
כתב המהרי"ל במנהגים הלכות באות ז' כשם שאין תחומין למטה כך אין תחומין למעלה. וכשמקבל פני לבנה כאילו יוצא חוץ לתחום ואין לצאת חוץ לתחום ביו"ט וקו' בשבת.
כששמע זאת ר' אשר בן חיים מחבר ספר הפרדס כתב שהדברים מתמיהים,
וכנראה שכוונתו לקושית התפארת ישראל במשניות מועד קטן פרק א' משנה ז' ובועז אות א' ששאל מאי שנא מברקים ורעמים שהם מחוץ לתחום ומברכים עליהם בליל שבת, ועוד היכן מצינו שיש איסור לברך על מה שמחוץ לתחום. ועוד אפילו נאמר שיש תחומים למעלה מעשרה מאי שנה משתיית המים יען שהגשמים ניידי ולא קנו שביתה וקו' הלבנה שאין אורה ניצב תמיד.
ובספר המנהגים של ר' איזיק טירנא כתב ראיתי בכתבי מפרש טעם שאין מברכים בליל שבת כיון שאין יוצאים מחוץ לתחום ביו"ט ושבת, וצחק על זה, ואחרי זה ראה זה בספר והפליג בדבריו של הספר.
ובשו"ת הב"ח כתב כוונת מהרי"ל שצריך קודם להראות את עצמו כאילו יצא לקבל פני שכינה ולכן צריך לצאת חוץ לתחום ולא להיות מתחת לגג וכדומה' א"כ יוצא שע"י המחשבה מחשבים לו כאילו עבר על איסור תחומים הרי לך שבמחשבה בלבד לדבריו עוברים על איסור תחומים.
כיצד הוסרו ענני כבוד במדבר לישראל כדי לברך ברכת הלבנה
כך נשאל ר' מאיר מפרישלן וכתב שמשה הניף מטפחת וכן הזיז ענני כבוד כדי לברך ברכת הלבנה וכך נהג משה גם הוא.
ובספר יוסף אומץ למהר"י כתב בשם ספר החרדים שאסור להתפלל כי אם כדי לברך ואח"כ יעלים עינו וככ' בהגהות יש נותלין דומיא דראיית הקשת וכתב באוצר הפלאות שרק הבטה אסורה משא"כ בראיה בעלמא.
הסוד לידע מזג אויר של החודש
כתב הבני יששכר במאמרי ראש חודש מאמר שכפי הזמן של המולד שהחודש כך יהיה מזג אויר בחודש זה יען שכפי הכוכב והמזל שתהיה הלבנה בעת המולד כך יהיה מזג האויר. של החודש אם או לח או קר ויבש.
ונלעד' יען שהכל אזיל בתר ההתחלה. ואם בהתחלת החודש יהיה מזג אויר זה כך יהיה במשך כל החודש.
על מה לחזור בעת הפנאי
כתב הנועם אלימלך מליז'נסק בצעטיל הקטן אות יז' שבזמנו הפנוי של האדם מתורה ותפילה ילמד את שפתו בעל פה דברים הצריכים לו כגון תיקון רחל, ותיקון לאה ותפילת השב לר' יונה. וברכת הלבנה ובריך שמיה, ועל הכל, ומודים דרבנן.
ונלעד' לומר מכאן למדנו כמה חשיבות גדולה יש לניצול הזמן ואי אפשר לו לאדם להינצל מעוון ביטול תורה עד כדי שאמרו שבעבור זה באים יסורים על האדם.
לא להביט על הלבנה הרבה
השו"ע באוח' בסימן תכו' סעיף ב' כותב קודם שמברך ברכת הלבנה תולה עיניו ומיישר רגליו ומברך! כתב המשנה ברורה שם בסק' יג' בשם שיורי כנסת הגדולה שמשמע מכאן שיסתכל בלבנה עד גמר הסדר משמע וכן נוהגים העולם.
אבל שמע מספר החרדים שהחמיר ולא התיר להסתכל כי אם עד גמר הברכה. והמגן אברהם והשל"ה החמירו מאוד עד שאמרו שאפילו בזמן הברכה אין להסתכל כי אם להסתכל כדי לראותה ותו לא.
טעם קריאת בית סוהר
וכתב אבן עזרא מדוע נקרא בית הסוהר בשם זה ואיני יודע אם הוא בעברית או בארמית. וכתב בספר נחל עדנים שהוא בארמית על פי מה שכתב אבן עזרא עצמו בספרו ראשית חכמה שלו שנקרא בית הסהר כיון שהלבנה נקראת סיהרא לפי שממונה היא על יושבי בית הסוהר. ומה שנצטוו בה בהיותם במצרים ולא בשאר מצוות שבהם נצטוו במרה או בסיני כדי שזכותה תעמוד להם ליציאה מבית הסוהר כיון שהיא ממונה עליהם ולענד' יש לומר מצרים היתה כבית סוהר הטעם שאסור להביט בה יען שהיא התגאתה באומרה אי אפשר לשני מלאכים להשתמש בכתר אחד והוצרך ה' להקטינה א"כ היא מסמלת את היוהרא. וכדי להרחיקנו מזה שלא יאה לנו לקלקל כמותה לכן נאסר עלינו להסתכל דומיא דקשת. ואור החיים הקדוש כותב בפר' וארא לפי שלא נתנו לישראל לצאת כדי שלא יהרגו את אחיהם הכנעני.
ימי השובבי"ם
יודיענו המורה מהי מעלת ימי השובבי"ם.
כתב האר"י הקדוש והשל"ה ורבינו הרש"ש שימים אלו מסוגלים ביותר לתיקון פגם היסוד.
וכתב בספר אבן השתיה שהם חשובים כראש השנה ויום הכיפורים.
ואילו בספר שארית ישראל כתב שהם גמר יום כיפור ואף יותר ממנו.
ובספר תולדות אהרון כתב שהם חשובים כעשרת ימי תשובה לענין קבלת התפילה.
ובספר עטרת ישראל כתב שהם חשובים כעשרת ימי תשובה לענין קבלת התשובה וכתב הישמח משה שימי טבת ושבט הינם ימים ירודים שיש בהם אחיזה לעשיו ופרשיות אלו מעוררים את הסבל שעברו בנ"י ישראל במצרים וזה להורותינו שאף שבשפל יוכל האדם לחזור בו. וכתב באור יהושע מה שאמרו במועד קטן טו' שובו בנים שובבים חוץ מאחר והיינו ימי השובבים מסוגלים לתשובה גם למי שפגם ביסוד הנקרא חוץ לפרגוד הקדושה וגם למי שעשה באחד דהיינו עבודה זרה.
ובספר עטרת יהושע כתב תיבת אחר היא ר"ת א יום אחד ומיוחד יום כיפור ח' היינו שבע ימי סוכות ושמיני עצרת, ר' זה ר"ת ראש השנה להורות לנו שיש עוד ימים המסוגלים לתשובה.
וכתב באהבת חיים מוינייץ שובבי"ם בגמטריה ב פעמים שולחן. והוא רמז שע"י התיקונים שבהם יזכה לשולחן של תורה ולשולחן של פרנסה. ועוד יש להוסיף לדעתי שימים אלו נמצאים בחודש טבת שבת לשון להטיב את הנרות ולנקות את הנרות. ושבט הם סמל לאותם חוטאים שצריכים לקבל יסורים שכן כתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם.
והנה בעובדא דר' יוחנן בשס' דברכות שביקר את ר' אלעזר והיה בוכה שאלו על מה ולמה. אם זה על ילדים זה עצם של בני העשירי. ואם זה על תורה שלא למדת הרבה שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט העיקר שיכוון את ליבו לשמים. ואם הוא על כך שלא זכית לעושר אין כל אדם זוכה לשני שולחנות. והקשה הרב בעל פרח שושנה א"כ איך יש שזכו לכך כמו ר' עקיבא, ר' יהודה הנשיא ועוד ותירץ אלה שזכו לכך הם אותם שעבדו את ה' בזריזות רבה לאין חקר.
בברכת שבת שלום לכלל עם ישראל
מאחלים מוסדות אור מאיר ושער השמים
מאחלים מוסדות אור מאיר ושער השמים
